Suggestions
Erez Metula
Founder & Chairman of AppSec Labs. Application Security Expert. Author of the book "Managed Code Rootkits"
Erez Metula is a globally recognized application security expert known for his profound expertise in identifying software vulnerabilities and educating developers on how to prevent them. With a rich background in conducting security assessments, code reviews, and providing secure development training for organizations worldwide, Erez has been a prominent speaker at prestigious international security conferences including BlackHat, Defcon, and OWASP. His recent research on Managed Code Rootkits, presented at key global events, has been transformed into a book published by Syngress. Alongside being the founder of AppSec Labs, Erez specializes in advanced application security topics. He holds an MSc in computer science and is a certified CISSP. Erez's core strengths lie in independent application security, secure development, and proficient consultation services covering penetration testing, code reviews, and SDL. He also excels as an instructor, offering insights on writing secure code and guiding pentesters in identifying application vulnerabilities through tailored training courses.
Highlights
לעבוד באופן ספייס זה זוועה לעובדים,
ואם זה זוועה לעובדים זה גם זוועה למעסיקים.
בואו נודה באמת - זו הפרת פרטיות במלוא מובן המילה.
מה חשבו לעצמם כל החברות שבנו את החללים האלה?
שאם אנשים יהיו צמודים אחד לשני כמו פינגווינים זה יגרום להם לשתף פעולה יותר?
בפועל, זה גורם ליותר חיכוכים, יותר הסחות דעת, ותחושת מחנק.
אין דבר יותר מתסכל מלראות עובדים שיכולים להיות מלאי פוטנציאל,
ובמקום זה הם נרקבים לאיטם תחת פיקוח צמוד, יורדים להם לנשמה.
כל רגע מישהו בוחן אותך, כל פעולה שלך נשפטת.
במקום לתת לעובדים את המרחב שהם צריכים כדי לחשוב, ליצור, להמציא - מה הם מקבלים? חלל פתוח שבו כל הזמן מפקחים עליהם.
האח הגדול על מלא, כאילו שהעובדים הם ילדים קטנים שצריך לפקח על כל צעד ושעל שלהם.
זה לא 'חברתי' וזה לא 'שיתופי'. זה פשוט לא עובד.
הגיע הזמן להפסיק עם הפארסה הזאת ולהחזיר לעובדים את מה שהם באמת צריכים בעבודה:
מרחב, שקט, ויכולת לחשוב בלי כל הרעש וההמולה.
אבל כשחברה מכריחה את העובדים שלה לבוא לאופן ספייס בלי קמצוץ פרטיות, המסר שהיא מעבירה ברור:
היא פשוט לא סומכת על העובדים שלה.
אם היא הייתה סומכת, הם היו מקבלים פרטיות, מרחב, שקט נפשי לעבודה.
אבל במקום זה, האוויר מלא בלחישות שיפוטיות ומבטים חטטניים.
שום דבר טוב לא יכול לצמוח באווירה כזו.
יצירתיות דורשת חופש. פרודוקטיביות דורשת שקט.
כשאתה תקוע בסביבה שבה כל אחד מתבונן בך וכל תנועה שלך נמדדת - כל הביטחון העצמי שלך מתכווץ.
ראיתי את זה שוב ושוב אצל לקוחות כאלו ואחרים שהגעתי אליהם כיועץ חיצוני.
חברות שפועלות באווירה כזו הן הכי פחות פרודוקטיביות.
אתה רואה את העובדים שלהן הולכים כמו זומבים, הראש שלהם למטה, העיניים כבויות.
זה מגיע למצב שבו אני מתחיל לשיר בלב ״אל מלא רחמים״ כל פעם שאני עובר ליד משרד כזה…
אני יודע שלא ייצא מזה שום דבר טוב.
העובדים קמלים, והחברות קורסות לאיטן מתוך עצמן.
כשאתם רואים שחברה דורשת מכם לעבוד באופן ספייס? תעשו לעצמכם טובה ורוצו הכי רחוק שרק אפשר.
זה דגל אדום.
חברה שלא מבינה את הצרכים הבסיסיים של העובדים שלה היא חברה שבסוף תדרוס אתכם.
לאט לאט, תמצאו את עצמכם נרקבים באותו חלל פתוח, חסרי מוטיבציה, חסרי רוח יצירתית, ומחכים רק לרגע שבו תצליחו לברוח.
תעבדו רק עם מי שמכבד אתכם מספיק כדי להאמין שאתם יודעים לעשות את העבודה שלכם בלי לפקח על כל נשימה שלכם.
העבודה הכי טובה נעשית כשיש לכם את החופש לבחור איפה ואיך לעבוד,
רק ככה תנהלו את הקריירה שלכם במקום שהיא תנהל אתכם.
נ.ב. אז מה אתם אומרים, אתם בעד או נגד אופן ספייס? סקרן לשמוע את דעתכם
